תושבת תמיכה למעלית פלדת פחמן מגולוונת

הבטחת יכולת נשיאת העומס של תושבת החיישן המגולוונת היא המפתח לתכנון בטוח. השיטות הבאות משלבות תקני חומרים בינלאומיים ועקרונות מכניקה הנדסית וישימות לשוק העולמי:

1. ניתוח תכונות מכניות של חומר

● חוזק חומר: הבהרת חומר התושבת, כגון פלדה Q235 (תקן סיני), פלדה ASTM A36 (תקן אמריקאי) או EN S235 (תקן אירופאי).
● חוזק התפוקה של Q235 ו-ASTM A36 הוא בדרך כלל 235MPa (כ-34,000psi), וחוזק המתיחה הוא בין 370-500MPa (54,000-72,500psi).
● הגלוון משפר עמידות בפני קורוזיה ומתאים לשימוש ארוך טווח.
● עובי וגודל: מדוד את הפרמטרים הגיאומטריים העיקריים של התושבת (עובי, רוחב, אורך) וחשב את כושר נשיאת העומס התיאורטי באמצעות נוסחת חוזק הכיפוף σ=M/W. כאן, היחידות של מומנט הכיפוף M ומודול החתך W צריכות להיות N·m (ניוטון-מטר) או lbf·in (פאונד-אינץ') בהתאם להרגלים האזוריים.

2. ניתוח כוח

● סוג כוח: התושבת עשויה לשאת את העומסים העיקריים הבאים במהלך השימוש:
● עומס סטטי: כוח המשיכה של החיישן והציוד הקשור אליו.
● עומס דינמי: כוח האינרציה שנוצר כאשר המעלית פועלת, ומקדם העומס הדינמי הוא בדרך כלל 1.2-1.5.
● עומס פגיעה: הכוח המיידי כאשר המעלית נעצרת בדחיפות או פועל כוח חיצוני.
● חשב את הכוח המתקבל: חבר את עקרונות המכניקה, הצב את הכוחות בכיוונים שונים וחשב את הכוח הכולל של התושבת בתנאים הקיצוניים ביותר. לדוגמה, אם העומס האנכי הוא 500N ומקדם העומס הדינמי הוא 1.5, הכוח הכולל הנוצר הוא F=500×1.5=750N.

3. התחשבות במקדם הבטיחות

סוגריים הקשורים למעלית הם חלק מציוד מיוחד ובדרך כלל דורשים מקדם בטיחות גבוה יותר:
● המלצה סטנדרטית: מקדם הבטיחות הוא 2-3, תוך התחשבות בגורמים כמו פגמים בחומר, שינויים בתנאי העבודה ועייפות ארוכת טווח.
● חישוב קיבולת העומס בפועל: אם קיבולת העומס התיאורטית היא 1000N ומקדם הבטיחות הוא 2.5, קיבולת העומס בפועל היא 1000÷2.5=400N.

4. אימות ניסיוני (אם התנאים מאפשרים זאת)

● בדיקת העמסה סטטית: הגדל בהדרגה את העומס בסביבת מעבדה וניטור הלחץ והעיוות של התושבת עד לנקודת הכשל הגבול.
● ישימות גלובלית: בעוד שתוצאות הניסוי מאמתות את החישובים התיאורטיים, עליהן לעמוד בדרישות הרגולטוריות האזוריות, כגון:
● EN 81 (תקן מעלית אירופאי)
● ASME A17.1 (תקן מעלית אמריקאי)